ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.
1. בכתב אישום שהוגש נגד העורר ושניים אחרים (להלן: הנאשמים) נטען כי הנאשמים קשרו ביניהם קשר לשדוד את סניף בנק הדואר בחצור הגלילית (להלן גם: הסניף או הבנק), ולשם כך ערכו מספר ביקורים במקום. לצורך ביצוע השוד הצטיידו הנאשמים בשני אקדחים ובכלי פריצה. בהגיעם למקום בשעת בוקר מוקדמת הם חתכו את סורגי החלון בסניף הבנק, נכנסו דרכו אל חדר השירותים והמתינו לבואן של עובדות הסניף. אחד הנאשמים האחרים (להלן: נאשם 1) ישב בתצפית מחוץ למבנה הבנק. בסמוך לשעה 7:30, כשהגיעו שתיים מעובדות הבנק למקום, פרצו העורר ונאשם נוסף (להלן: נאשם 3) מהשירותים כשהם לבושים סרבלים, כפפות על ידיהם וכובעי גרב מכסים את פניהם. תחת איום האקדחים שהחזיקו, כפתו העורר ונאשם 1 את ידי אחת העובדות באזיקון, סתמו בסרט דביק את פיה והשכיבוה על הרצפה. נאשם 1 הורה לעובדת השנייה שהייתה במקום לפתוח את כספות הסניף, ולאחר שעשתה כן אזק את ידיה, סתם את פיה והשכיבה על הרצפה. משהגיעה מנהלת הסניף למקום כיוונו אליה העורר ונאשם 1 את כלי נשקם, משכוה והפילוה ארצה, גררו אותה פנימה, ואחר כך כפתו את ידיה וסתמו את פיה בסרט. כל אותה עת איימו העורר ונאשם 1 על העובדות לבל תתקשרנה למשטרה או תצעקנה, שאחרת יבולע להן. לאחר פתיחת הכספות נטען כי העורר ונאשם 3 נטלו מתוכן סכומי כסף גדולים במזומן, המחאות בשקלים ובמטבע חוץ וכרטיסי טלכרט בשווי של אלפי שקלים, ונמלטו מהמקום לאחר שנטלו מהעובדות את מכשירי הפלאפון הניידים שהיו בחזקתן ונעלו אותן בחדר בסניף.
כתב האישום מיחס לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק, כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. כן מיוחסות לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בעקבות מעשיו בחקירתו במשטרה, כאשר על פי הנטען, במהלך חקירתו קם העורר לפתע מכיסאו, הרים את הכסא עליו ישב החוקר, הפך את הכסא והפיל את החוקר ממנו. חוקר אחר ניסה להחזיק את העורר ולהרגיעו, אך העורר המשיך להשתולל ולתקוף את החוקר, תוך שהוא צועק ומאיים עליו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לשוטר חבלה ברגל ופצע שפשוף.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לבית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי השתכנע כי בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים, לאחר שבחן את הראיות שהונחו בפניו, ובהן הודעות שמסרו עובדות הסניף, שהן בבחינת ראיות נסיבתיות המתארות את האירוע, והאזנות הסתר הקושרות את הנאשמים לשוד. מהאזנות הסתר עולה לכאורה כי הנאשמים קנו כלי פריצה וסרט דביק ששימש אותם לסתימת פיותיהן של העובדות בסניף. בית המשפט ציין עוד כי אוכנו שיחות הטלפונים הניידים של הנאשמים, וניתן לקשור אותם למקום בו אירע השוד. כן צוינה עדותו של תושב חצור הגלילית לפיה מכונית כסופה נמלטה מהמקום, כאשר לנאשם 1 מכונית מסוג וולבו כסופה. ראיות לכאוריות נוספות הן מציאת תיק הקשור ככל הנראה לשוד, בתוך פיר ביוב ליד ביתו של נאשם 1; נתפסו כספים רבים מן האירוע בביתו של נאשם 3, כמו-גם מכשירי חשמל שזה עתה נרכשו. בית המשפט ציין כי לאחר השוד שינו השודדים את אורחות חייהם, שינוי שהתבטא בבזבוז כספים וברכישות יקרות של חפצי בית ומתנות, ושאינו מתיישב עם מצבם הכלכלי הקשה קודם לכן. לאלה יש להוסיף כי הנאשמים מילאו פיהם מים בחקירה ושמרו על זכות השתיקה. העורר, שבמהלך חקירותיו הראשונות סיפק הסברים לתהיות שהועלו בפניו על ידי החוקרים, בחר לשמור על זכות השתיקה מיום 8.11.08, לאחר שהתבקש לספק הסברים להאזנות סתר מהן עלו אמירות מחשידות. בהתנהלות זו מצא בית המשפט קמא חיזוק לראיות התביעה. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בכך שהעורר מסר לחוקריו שלא היה בחצור הגלילית מזה חודשים, בעוד שיחות הטלפון קושרות אותו למקום ומפריכות טענה זו.
בית המשפט ציין בהחלטתו שהנאשמים לא חלקו על קיומה של עילת מעצר, ומשנמצאה תשתית ראייתית מספיקה לכאורה לביסוס האישומים אין בנמצא חלופת מעצר שיכולה להפיג את מסוכנותו של העורר נוכח חומרת המעשים ובהתחשב בעברו הפלילי. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. יתר הנאשמים נעצרו עד תום ההליכים גם הם.
3. בא כוח העורר ממקד טעונו בשתי נקודות עיקריות. האחת, כי לא קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. השנייה, כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. לסוגיית התשתית הלכאורית הוא מטעים כי העורר מכחיש מכל וכל את המעורבות במעשים המיוחסים לו. הוא מסביר את הסתבכותו בפרשה בשיחות הטלפון שקיים העורר עם נאשם 1, עמו הוא מצוי בחברות רבת-שנים ומנהל אתו שיחות טלפון מידי יום בנושאים שונים. כך, לדבריו, בשיחה ביניהם בה הוזכר "שבדי", היתה הכוונה למפתח צינורות, ואילו ה"תוכי" עליו דובר בשיחה אחרת הוא, לדבריו, כלי לחיתוך ברזל. הסנגור מאשר כי מיד עם מעצרו השיב העורר בשלילה לשאלת החוקרים לגבי הימצאותו בחצור הגלילית בזמן האירוע ואף זמן רב קודם, אך לא הצליח לומר להם היכן שהה. ואולם, לטענתו, אין בנמצא ולו ראיה אחת לכך שהעורר היה בחצור הגלילית ובסניף הדואר בו בוצע השוד. בהתייחס לשיחה שלטענת המדינה התקיימה בין העורר לנאשם 1 סמוך לאחר השוד גורס הוא כי לא קימת כל ראיה לכך שהשיחה שניהל נאשם 1 אכן הייתה עם העורר, לא נערך ביחס לשיחה זו זיהוי קול ואף אם השניים שוחחו אין בכך לשיטתו משום ראיה לכך שהעורר היה מעורב בביצוע השוד. לטענתו, עוצמת הראיות נגד העורר חלשה ואינה מצדיקה את מעצרו.
הסנגור טוען עוד כי היה על בית המשפט קמא לבדוק את אפשרות השחרור לחלופת מעצר. הוא מלין על האישום בתקיפת שוטר המיוחס לעורר, בטענו כי השוטרים הם שתקפו אותו והוא הובהל לבית החולים כשהוא סובל משלושה שברים בצלעות שאירעו במהלך חקירתו. עוד מוסיף הוא כי נסיבותיו האישות של העורר קשות. הוא אב לחמישה ילדים, אשתו בהריון ומעצרו מכביד על המשפחה, שאינה יכולה לתפקד בלעדיו. הוא מבקש אפוא להורות על שחרורו של העורר למעצר בית בתוספת איזוק אלקטרוני.
4. בא כוח המשיבה סבור כי קיימות ראיות לכאורה ומבהיר, כי החשד נגד הנאשמים התעורר בעקבות האזנות סתר שבוצעו לטלפון של נאשם 1 בעניין אחר וכך התבררה מעורבותם בשוד על פי שיחות שקדמו לשוד ושהתקיימו לאחריו. הוא מדגיש בטיעונו את הפרטים שעלו מהאזנות הסתר. כך, אשת העורר לא ידעה היכן היה בלילה בו שבוצע השוד, ובבוקר היא נשמעת שואלת בהאזנת סתר את נאשם 1 אם העורר נמצא אתו והוא משיב שכן. משיחה אחרת שהתקיימה עובר לביצוע השוד עולה, כי נאשם 1 יצא לאסוף את העורר לפני השוד. משיחות אלה מבקש בא כוח המשיבה להסיק כי בלילה שקדם לשוד ובבוקר שלמחרת העורר נמצא יחד עם נאשם 1.
נדבך נוסף של הראיות שמקורו בהאזנות הסתר הינו שיחה אחרת שנקלטה ונעשתה לטענת המשיבה בשעת השוד, בה נשמע העורר, ממקום הימצאו בתוך הבנק, משוחח בלחש עם נאשם 1, מוודא עמו שהוא מתצפת וכן אומר לו שיש דבר מה שלא סודר כפי שצריך ושהוא טשטש זאת עם פלסטר. לטענת בא כוח המשיבה, דברים אלה נאמרו בהתייחס לסורגים של חלון בסניף הבנק, אותם חתכו השודדים והחזירו למקומם, תוך טשטוש החיתוך באמצעות נייר דבק. עוד הוסף, כי אחד החוקרים, פקד תמיר ארד (להלן: פקד ארד), זיהה את קולו של העורר כמי שמשוחח עם נאשם 1 בשיחה האמורה. כאשר השמיע פקד ארד לעורר את השיחה כדי לקבל את הסבריו, הגיב העורר בהנחת ראשו על השולחן וסירב לענות לשאלות החוקרים. נדבך נוסף של הראיות לו טוענת המשיבה הינו המבטא המרוקאי הכבד שהמשיבה טוענת כי יש לעורר. מבטא זה נשמע בהאזנות הסתר ומחזק במידת מה, לטענתה, גם את זיהויו של העורר כאחד השודדים, שכן הפקידות שנמצאו בסניף הבנק במהלך השוד מסרו כי לשודדים היה מבטא מרוקאי.
עניין נוסף שהוזכר על ידי בא כוח המדינה הוא כי בשיחות בין העורר לנאשם 1 מוזכר "תוכי", כאשר על פי הנטען "תוכי" הוא כינוי למכשיר לחיתוך ברזל. שיחה נוספת שהוזכרה נערכה בימים שקדמו לשוד ובה נשמע העורר מוודא עם נאשם 1 שהכול בסדר ולא חסר כלום. לטענת המשיבה מדובר בשיחה על רקע ההכנות לביצוע השוד. בא כוח המדינה טוען עוד כי מחומר הראיות עולה גם כי העורר משתמש באופן מתוחכם בשני פלאפונים, אחד מהם הוא "פלאפון מבצעי" שנועד, על פי הנטען, לשרת את השודדים, ובו לא נעשה שימוש לפני השוד ואחריו.
נדבכים נוספים של התשתית הראייתית לה טוענת המדינה מצויים בשינוי הבלתי מוסבר לטובה במצבו הכספי של העורר לאחר ביצוע השוד, אשר נמצא לפני השוד במצב כלכלי דחוק ביותר, בעוד שאחרי השוד הוא רכש לבנו טרקטורון חשמלי בסכום של 1,200 ש"ח ומזרן חדש בסך של 1,300 ש"ח. בחקירה נשאל העורר מאין לו הכסף לקנות סמים וכן טרקטורון יקר לבנו, והשיב כי הכסף הוא מאירוע שערך לבתו. כאשר אמר לו החוקר כי "זה מהכסף של השוד שעשית בחצור", השיב לו העורר "וגם מהאירוע". עם זאת הבהיר מייד לאחר מכן כי החוקר בלבל אותו ולכן אמר שהכסף הוא "גם מהאירוע". המשיבה רואה בתשובה זו ראשית הודאה שתועדה בזיכרון דברים שרשם פקד ארד. בא כוח המדינה מציין גם את הכחשותיו של העורר, את שתיקתו משלב משמעותי בחקירה ואת "התרחקותו" בתשובותיו מחצור הגלילית.
בסיכומם של דברים, גורס בא כוח המדינה, החומר שנאסף בחקירה יוצר מארג ראייתי המצביע בבירור על אשמתו של העורר ומבסס את העילה למעצרו, כמו-גם את העילה למעצרם של הנאשמים האחרים.
5. בהינתן הקביעה בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, סבור בא כוח המדינה כי אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר, שכן לחובתו עבר פלילי בתחומים שונים, לרבות תקיפת שוטרים, עבירות נשק ועוד. לדבריו, נסיבות המקרה חמורות ביותר: שוד מזוין מתוכנן, במהלכו איימו השודדים, כשבידיהם אקדחים, על שלוש נשים, אחת מהן בהריון, שהתייצבו בבוקר לעבודתן בבנק; שיטת הביצוע מתוחכמת - השודדים נטרלו את האזעקה וחיכו לבוקר לפתיחת הסניף להקהל; השודדים כפתו את העובדות בידיהן וסתמו את פיהן עם סרט דביק כדי שלא יופרעו על ידן; שלל השוד עומד על כ- 600,000 ש"ח ורק חלק קטן ממנו נתפס. בא כוח המדינה מבהיר כי הנאשמים האחרים נעצרו גם הם עד תום ההליכים ולא עררו על מעצרם.
6. בא כוח העורר הגיב להשלמת טעוני המדינה וחזר על טיעונו כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת הקושרת את העורר לשוד. הוא חוזר וטוען כי הקשר בין המערער לבין נאשם 1 הוא קשר חברי בלבד, ומפגש בין השניים ושיחות טלפון הם חלק משגרת חייהם. לדבריו, שיחה שנקלטה בהאזנות הסתר בליל השוד, והוזכרה על ידי בא כוח המשיבה (שיחה מעמדה 33/32/07, שיחה 575), בה נשמע נאשם 1 אומר לעורר שהוא למטה ושואל אם השואל העורר אם הוא יורד, היא שיחה שהתנתקה ואין לה המשך, גם אם התקיימה. אשר לתמיכה שרואה המשיבה למסכת הראיות בהודעתה של אשת העורר שאישרה ששמעה שיחה שכזו בין העורר לנאשם 1 נטען כי מדובר בהודעה שנמסרה 18 יום לאחר השיחה וקיים ספק עד כמה זיכרונה מדויק, מה גם שהאישה אישרה שהשניים הם חברים ומבלים הרבה יחד. גם העובדה שהאישה שאלה את נאשם 1 בשעת יום לאחר השוד אם העורר נמצא אתו, ונענתה בחיוב ובהעברת הטלפון לידי העורר אינה מלמדת לשיטת הסנגור את שמבקשת המשיבה להסיק, כי בין שתי שיחות הטלפון (הראשונה בשעה 00:40 והשנייה בשעה 9:56) היו העורר ונאשם 1 יחד. אשר לשיחה בין העורר לנאשם 1, שנתקבלה בטלפון הנייד שלטענת המשיבה הוא "הטלפון המבצעי" (שיחה מס' 3586 מעמדה 33132/07), בה נשמע על פי הנטען העורר מדבר 1 על "פלסטר" ו"טשטוש", אין בה לטענת בא כוח העורר כדי לחזק את ראיות התביעה. לטענתו, מכשיר הטלפון אינו של העורר ולא הובאה כל ראיה כי הקול הנשמע בשיחה הוא קולו של העורר או כי העורר החזיקו ברשותו. גם שיחה שיצאה ממכשיר טלפון זה לכלא צלמון, שם כלוא בנו של העורר, אין בה לדידו כדי לקשור העורר לטלפון זה.
הסנגור מוסיף כי רכישות שערך העורר והוזכרו לעיל, אינן מצביעות על שינוי מצבו הכלכלי של העורר לטובה. הוא מציין כי הכנסתם החודשית העורר ואשתו לא פחתה מ- 7,000 ש"ח ויכולה הייתה "לספוג" ההוצאות אלה. כן הוא טוען כי איכונו של הטלפון הנייד בחצור הגלילית אינו מצביע בהכרח על מעורבות בשוד, ויכול לנבוע גם ממעבר בחצור הגלילית בדרך לקריית שמונה. גם לשיחות הטלפון המדברות על "תוכי" ולאמירות נוספות של העורר יכול להינתן לדבריו הסבר אחר שאינו קשור למעורבות בשוד. את שתיקת העורר בחקירה הוא מסביר בשבירת צלעותיו ומדגיש כי מכל מקום אין השתיקה יכולה לבוא במקום ראיות פוזיטיביות שעל המשיבה להציג.
7. לאחר שעיינתי בערר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובחומר שצורף ושמעתי את טעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. החלטתו של בית המשפט קובעת על סמך חומר הראיות שבתיק, כי קימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. קביעה זו מקובלת עליי ואף לטעמי חומר הראיות יש בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
הראיות בעיקרן הן ראיות נסיבתיות. כלל הוא כי ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים אם הראיות הנסיבתיות על פניהן הינן "בעלות עוצמה, שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סכויי ההרשעה" (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסמה, 17.2.99). כן ראו: בש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.2.06); בש"פ 1369/07 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.2.07)). לטעמי במקרה דנן כן הראיות הנסיבות מובילות למסקנה לכאורית כאמור.
כתב האישום עניינו בשוד בנק שלווה בשימוש בנשק ובאלימות כלפי עובדות הבנק. ראוי לציין כי עובדות הבנק מסרו כי לשודדים היה מבטא מרוקאי כבד ואף פקד ארד ציין בעדותו את המבטא של העורר. האזנות הסתר העלו אמירות של העורר ואחרים המתיישבות עם מעורבות בביצוע השוד. כך, השיחה עם נאשם 1 שתצפת, על פי הנטען מחוץ לבנק, בה מבקש לכאורה העורר לוודא כי נאשם 1 מתצפת ומבהיר כי טשטש - ככל הנראה את ניסור סורגיו של חלון בסניף הבנק - עם פלסתר (שיחה מס' 3586 מיום 9.11.07). כך גם שיחה עם נאשם 1 שאמור ככל הנראה לבוא לאסוף את העורר לפני השוד, ושיחה עם אשת העורר, בה אישר נאשם 1 לאחר השוד כי העורר נמצא עמו. חיזוק נוסף ניתן למצוא בדברי אשת העורר שלא ידעה היכן הוא נמצא במשך הלילה והאמינה שהוא עם נאשם 1. על אלה יש להוסיף את איכון שיחות הטלפון של העורר ושל שני הנאשמים הנוספים, את השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר לנאשם 1 המתגורר בקרית שמונה, מהן עולה כי אסף את העורר ואת נאשם 3 מבתיהם בעכו ובכרמיאל ויחד נסעו שלושתם נסעו לחצור הגלילית. עוד יש לציין כי מכונית הדומה למכוניתו של נאשם 1, מסוג וולוו כסופה, נראתה נמלטת ממקום האירוע בשעה הרלבנטית כפי שתוארה על ידי תושב חצור הגלילית. בהמשך, נאשם 1 נצפה על ידי שכניו מסתובב ליד פיר ביוב בשעות בלתי סבירות, ובפיר זה נמצא בשלב מאוחר יותר תיק הקשור לשוד. לכל אלה יש להוסיף את הכספים ומכשירי חשמל שנתפסו אצל נאשם 3. העורר עצמו רכש טרקטורון חשמלי ומזרן בשווי כולל של כ- 2,500 ש"ח לאחר השוד.
לאלה מתווספת "פליטת הפה" של העורר בפני פקד ארד בדבר מקור הכסף ששימש לרכישות אלה, וכן התנהלותו של העורר בחקירה, החל מהכחשתו בתחילת החקירה שהות בחצור הגלילית משך חודשים רבים, לרבות, ביום בו בוצע השוד, וכלה בשתיקתו בחקירה מרגע שהוצגה בפניו קלטת השיחה אודות "התוכי", אודות התצפית על החלון וטשטוש העקבות באמצעות סרט דביק, עניינים שחייבו כולם הסבר. כבית המשפט המחוזי גם אני סבורה כי ההסברים היו צריכים לבוא מפי המשיב בחקירתו ולא עתה מפיו של בא כוחו לאחר שהוגש כתב אישום ועניינו מצוי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.